מחשבות של רגע לפני...

הסדנה הראשונה הולכת ומתקרבת בצעדי ענק....שעות רבות של עבודה והכנה הולכות ומתקרבות לרגע הזה שבו ניכנס לסטודיו, נפגוש את האנשים שהולכים לעבור איתנו את המסע המדהים הזה, ומאותו רגע הדבר שהיה מילים, מחשבות, תכניות, יהפוך למציאות קיימת.
אני חושבת שיש משהו מופלא ברגע הזה שבו משהו שלא היה קיים נולד ונהיה מציאות....
אומרים שהאדם נברא בצלם אלוקים. מהי אותה תכונה משותפת שהופכת אותנו לדומים לו? היכולת ליצור, לברוא, לתת קיום למשהו שלא היה...
אני מנסה לבודד במחשבתי ולזכך את הרגע הזה , החלקיק שניה הזה שבו דבר כלשהו נברא, הופך מאין ליש... כמו משיכת מכחול על דף, כמו יצירת לחן חדש....וזה מרגיש לי כמו התגלמות הקיום, כמו התמצית, כמו הסיבה....
אז כמובן שיש התרגשות, התעלות הנפש...
בתוך העבודה על בניית הסדנאות גליתי שבזמן שאנחנו חושבים איך לאמן אחרים אנחנו עוברים תהליך של אימון בעצמינו. מצאנו את עצמנו מאמנים אחד את השני, מתמודדים עם שאלות על חיינו, מקבלים החלטות, שואלים שאלות... התהליך הזה הוא מרתק. הוא מלא התמודדויות וקשיים אבל גם סיפוק עניין ורגעים של הארה.
אני כל-כך מחכה ומצפה לחלוק את הדרך הזאת עם עוד אנשים....
בכל פעם המרכז לאימון בתנועה נולד עוד קצת... מאין הופך ליש... למציאות קיימת....