ביום הולדתה ה-28 של אשתי נסענו לנפוש בצפון ים המלח.
כמה שאני אוהב את הים הזה ונדהם בכל פעם מחדש באוצר שיש לנו מתחת לאף,
ושאנחנו כ"כ מזדחלים בלהציל אותו...
נפשנו, בילינו, צחקנו, אהבנו אחד את השניה
והשיא היה כשתכננו לעצמנו לקבל את יום הולדתה של אהובתי
בדיוק בשעה שבה נולדה – 6:00 בבוקר, בראש ההר, צופים בזריחה.
זו היתה החלטה ספונטנית שקיבלנו, שבעקבותיה התייצבנו ב- 2:30 בלילה בתחילתו של מסלול לאור ירח מלא – נחושים ואוהבים.
מאוד רצינו לראות את הזריחה בדיוק ב-6:00, בקצה ההר, ומפאת הספונטניות לא הספקנו להתכונן ממש למסלול, אבל התחלנו ללכת.... עוקבים אחרי סימון השבילים הראשון בצבע ירוק ו...אור הירח המלא תעתע בנו ולא הצלחנו לראות את הבא אחריו...
מי שבמקרה היה מביט מלמעלה היה רואה שני אנשים הזוים הולכים הלוך ושוב במרגלותיו של הר בצפון ים המלח ומחפשים צבע ירוק על האדמה... סוריאליסטי משהו... במיוחד כשבמהלך החיפושים – נקרעה לאשתי הרצועה של התיק שנשאה על גבה...
מה עושים?.... מוותרים?..... יכולנו בקלות. אבל האמנו בכל ליבנו שמקומנו הוא שם למעלה על הפסגה.
אשתי שיתפה אותי לאחר מכן כי ראתה בדמיונה בצורה מאוד ברורה את שנינו יושבים בראש ההר, נושמים אויר של אהבה.
המשכנו עם התיק והרצועה הקרועה ו...מצאנו (סוף סוף) את המשך הסימון הירוק הזה שהסתתר לו כך, באמצע הלילה...
מסלול מדהים ביופיו לאור ירח מלא, מלא באתגרים למצוא את השבילים... אבל גם כל-כך הרבה סיפוק בכל זאת להצליח , וגם להתפנק מדי פעם באמצע הדרך עם קפה מריח.
היה לנו 'למה' מספיק חזק.
השעה 6:00 התקרבה ואנחנו הולכים בנחישות לעבר הפסגה.
תדמיינו את הסיטואציה – 5:45 בבוקר, באמצע הנופש שלנו של סופשבוע, שנינו רצים בטירוף חושים ובצעקות במעלה הר, כדי להגיע לזריחה.... ו...הגענו – בול, בדיוק בזמן.
....וואו.....איזה נוף עוצר נשימה.
מה עמד מאחורי הנחישות שלנו, לא לוותר ולאמר למשל "אוקי, נקרעו הרצועות של התיק, אולי נקפוץ חזרה לרכב... נגיע כבר איתו לפסגה" או כשלא מצאנו את סימון השבילים "לא נורא בואי נחזור בחזרה", או כשב-5:45 נחושים, שמחים ובצהלות מלאות עצמה 'דפקנו' ריצה.
זהו אותו 'למה' מסתורי ונהדר, שכשיש לנו אותו אז אנחנו באמת יכולים לעשות כל דבר.
כל דבר.
ואז, נשאלת השאלה – מה היה קורה אם ה'למה' הזה היה לא רק אותה זריחה ב-6:00 בבוקר בים המלח בצפון, אלא משהו גדול יותר ורחוק טווח שהיינו רוצים להיות בו, להשיג אותו – עוד... נאמר...עשר שנים מהיום?...
איזה כיף יהיה לחיות את החיים כל יום, כשמעל כל אתגר אנחנו פוסחים באמונה. וכל קושי, עייפות ודרמה – אנחנו מנצחים עם דבקות במטרה. אבל דבקות במטרה כזו שלא מתבססת רק על נחישות (ואולי אפילו עקשנות) – אלא פשוט כזו שבאה מ...אהבה...
אהבה לראות את הזריחה במקום הכי יפה בים המלח ביום הולדתה של אשתי...
אהבה לראות את החיים שלנו בשיאם ובמלוא עוצמתם בעוד... עשר שנים מהיום הנוכחי...
...מהי אותה זריחה שנרצה בכל יום ויום בעשור הקרוב – לרוץ לקראתה?...
באהבה,
צח
www.movecoaching.net
רשומות
