ושוב הגיע אל קיצו הקיץ הגדול והסוער.
נדמו רעש תנובות וזמר הפרות.
התפרקו גנים, עייפו שדות.
אל השוליים נאספות ההמולות,
ואחרית דברים נפגשת עם ראשית דברים חוזרים,
ובאויר הרויו מתיקות של תשרי באים קולות-חיים מעומק לא נודע.
אסיף.
פניך אל מרחבי הלחם והפרי,
ואזניך קשובות אל החולף ואל הבא.
אל מול שמש מקדימה לשקוע,
מעבר לתמרות אבק שבשדות-
עולים פניו האחרים של הקיים,
ואתה עושה חשבון עם עצמך,
עם אדם ועם עולם.
עם אחרית ועם ראשית חוזרת.
וחשבונך עובר אל דממת האבן, הזוכרת.
עיפות רבה ועומק של ראות.
אתה רואה עיניים רתוקות, משובצות באתר דמדומים,
עיני רעים יורדי דומה, עיניים כמהות של ראשונים ואחרונים,
של ישישים וצעירים,שאהבתם שפוכה על אלה הרגבים.
אסיף.
אסיף של פרי ומגד תנובות,
אסיף תהודות חיים של פה ושל מעבר.
ורוח הערביים הטובה מרשרשת בקוצים את סיפור-התמיד,
של היות וכלות,
של זרוח ושקוע.
יהושוע רבינוב/ברקים בחלון
שנה חדשה באה עלינו לטובה.
ובין היום המתקצר,
האדמה המתעוררת ומתחדשת,
טיפות ראשונות של רוויה,
אנו נאספים אל עצמינו
נפגשים עם מה שהיה...מבקשים על מה שיהיה....
בוחרים מחדש...
מתאווים מחדש...
ומתהווים מחדש...
לו תהא השנה הזאת טובה אלינו, רחומה אלינו,
לו נזכה לטוב, לו נזכה להיטיב,
לו תשרה השמחה במעוננו
לו נתברך בכל לכל
באהבה
אורי
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה