ויש ולרגע
חדלתי מראות
עוטה עיניי ערפל
מחלפות של לובן
רך ועמום
מזדחל מסביבי מתפתל
פקחנה עיניי אל פקחות ההווה
היישרנה מבט אל לועו
ואל יבלע לו הרגע הזה
אלך, אעבור בתוכו
וגם אם יימר לי הרגע פתאום
אטעם בעיניי הפקוחות
אביט ברגלי היחפות
ואדע כי חייתי
גם מר גם מתוק
גם דמע גם צחוק
עד תום....
יום חמישי, 3 ביוני 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה