אני רוצה לשתף אותכם ברגע קטן מזוכך שמרגש אותי בכל פעם מחדש...
תמיד כשאני מעבירה שיעור או סדנה בתנועה, אני פוגשת קבוצה של אנשים - בוחנים, מגששים, נעים לאט ובזהירות, יוצאים צעד צעד מחומות המבוכה, נפתחים בזהירות וחוזרים ומסתגרים במהירות .
כמו חילזון שמוציא רק מחוש אחד ואחריו לאט עוד אחד, חוזר שוב למסתור הבטוח, מציץ עם חצי ראש וחוזר חלילה...
תמיד לאחר מסע קטן שאנו עוברים ביחד, מגיע הרגע הזה שבו אני פשוט לוקחת צעד לאחור ומתבוננת ...
ורואה קבוצה של אנשים רוקדים בשחרור , בהנאה, בפתיחות...
הצעדים המהוססים הפכו להיות ריקוד מתמסר...
ואני רק מתבוננת ושותקת ומתמוגגת...
ומבינה שהרגע הזה הוא הדבר שאותו הייתי רוצה להמשיך וליצור כל חיי.
תודה לכם
שהרגע הזה לא היה מתאפשר בלעדכם
אוהבת
אורי
יום שישי, 31 ביולי 2009
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה