מודעות

ויש ולרגע

חדלתי מראות

עוטה עיניי ערפל

מחלפות של לובן

רך ועמום

מזדחל מסביבי מתפתל



פקחנה עיניי אל פקחות ההווה

היישרנה מבט אל לועו

ואל יבלע לו הרגע הזה

אלך, אעבור בתוכו



וגם אם יימר לי הרגע פתאום

אטעם בעיניי הפקוחות

אביט ברגלי היחפות

ואדע כי חייתי

גם מר גם מתוק

גם דמע גם צחוק

עד תום....

לחצות ימים וארצות
בלב בני-אדם
באשמורת חיים אחרונה
לפני הרדמות
לבוא בסוד האנשים והלילה
לשדר עוד מילה
לעולם
באותו הגל
מאותו הים
(נתן יונתן)

אליס בארץ המראות

אם תקבל הזמנה
לצאת למסע מסתורי ומופלא
בארץ רחוקה, בארץ קרובה,
מסע בארץ המראות....
האם תעז???
אתה תפסע צעד אחד
אל תוך מבוך סבוך וירוק
מבלי לדעת איזו מראה
מחכה לך מעבר לעיקול הבא
האם תעז???
אתה תדע שבמבוך הזה
אתה תפגוש אך ורק את עצמך
אתה תדע שמכל השתקפות יביט בך עצמך אחר
שכל מראה תכה בך בעוצמה
נראת זרה ומעוותת
אבל בעצם - פשוט מחדדת
חלק אחר שבך
שהיה לך נוח לא לראות
האם תעז???
אתה תדע שאולי לא תדע את הדרך
ואולי תטעה ותתהה במסדרונות המבוך הסבוכים
ואולי אפילו תלך במעגלים
ותפגוש את אותה המראה פעמיים או יותר
ובכל פעם ההשתקפות שלך תראה
קצת שונה... קצת אחרת...
ולפעמים אולי תהייה עיף, עצוב, בודד
ולפעמים אולי תהסס ותפחד...
האם תעז??
אם תקבל הזמנה
לצאת למסע
ותדע שהדרך לא תהיה קלה
אבל בסופה תמצא את הדרך הביתה
הביתה- אל עצמך
ותדע שתגיע אחר ושונה- לא כמו שיצאת
אבל הכי אתה שהיית אי פעם
האם תעז??
האם תעז??

אני לקחתי לי תיק גדול עם צידה -
קצת סבלנות, קצת אומץ,
כמה חברים טובים לדרך
קצת סקרנות מלווה בסימני שאלה לעת הצורך,
קצת אמון, הרבה אמונה
ויצאתי למסע
אורי

www.movecoaching.net

שש בבוקר, בראש ההר, צופים בזריחה

ביום הולדתה ה-28 של אשתי נסענו לנפוש בצפון ים המלח.
כמה שאני אוהב את הים הזה ונדהם בכל פעם מחדש באוצר שיש לנו מתחת לאף,
ושאנחנו כ"כ מזדחלים בלהציל אותו...
נפשנו, בילינו, צחקנו, אהבנו אחד את השניה
והשיא היה כשתכננו לעצמנו לקבל את יום הולדתה של אהובתי
בדיוק בשעה שבה נולדה – 6:00 בבוקר, בראש ההר, צופים בזריחה.
זו היתה החלטה ספונטנית שקיבלנו, שבעקבותיה התייצבנו ב- 2:30 בלילה בתחילתו של מסלול לאור ירח מלא – נחושים ואוהבים.
מאוד רצינו לראות את הזריחה בדיוק ב-6:00, בקצה ההר, ומפאת הספונטניות לא הספקנו להתכונן ממש למסלול, אבל התחלנו ללכת.... עוקבים אחרי סימון השבילים הראשון בצבע ירוק ו...אור הירח המלא תעתע בנו ולא הצלחנו לראות את הבא אחריו...

מי שבמקרה היה מביט מלמעלה היה רואה שני אנשים הזוים הולכים הלוך ושוב במרגלותיו של הר בצפון ים המלח ומחפשים צבע ירוק על האדמה... סוריאליסטי משהו... במיוחד כשבמהלך החיפושים – נקרעה לאשתי הרצועה של התיק שנשאה על גבה...
מה עושים?.... מוותרים?..... יכולנו בקלות. אבל האמנו בכל ליבנו שמקומנו הוא שם למעלה על הפסגה.
אשתי שיתפה אותי לאחר מכן כי ראתה בדמיונה בצורה מאוד ברורה את שנינו יושבים בראש ההר, נושמים אויר של אהבה.

המשכנו עם התיק והרצועה הקרועה ו...מצאנו (סוף סוף) את המשך הסימון הירוק הזה שהסתתר לו כך, באמצע הלילה...
מסלול מדהים ביופיו לאור ירח מלא, מלא באתגרים למצוא את השבילים... אבל גם כל-כך הרבה סיפוק בכל זאת להצליח , וגם להתפנק מדי פעם באמצע הדרך עם קפה מריח.
היה לנו 'למה' מספיק חזק.

השעה 6:00 התקרבה ואנחנו הולכים בנחישות לעבר הפסגה.
תדמיינו את הסיטואציה – 5:45 בבוקר, באמצע הנופש שלנו של סופשבוע, שנינו רצים בטירוף חושים ובצעקות במעלה הר, כדי להגיע לזריחה.... ו...הגענו – בול, בדיוק בזמן.
....וואו.....איזה נוף עוצר נשימה.

מה עמד מאחורי הנחישות שלנו, לא לוותר ולאמר למשל "אוקי, נקרעו הרצועות של התיק, אולי נקפוץ חזרה לרכב... נגיע כבר איתו לפסגה" או כשלא מצאנו את סימון השבילים "לא נורא בואי נחזור בחזרה", או כשב-5:45 נחושים, שמחים ובצהלות מלאות עצמה 'דפקנו' ריצה.
זהו אותו 'למה' מסתורי ונהדר, שכשיש לנו אותו אז אנחנו באמת יכולים לעשות כל דבר.
כל דבר.
ואז, נשאלת השאלה – מה היה קורה אם ה'למה' הזה היה לא רק אותה זריחה ב-6:00 בבוקר בים המלח בצפון, אלא משהו גדול יותר ורחוק טווח שהיינו רוצים להיות בו, להשיג אותו – עוד... נאמר...עשר שנים מהיום?...
איזה כיף יהיה לחיות את החיים כל יום, כשמעל כל אתגר אנחנו פוסחים באמונה. וכל קושי, עייפות ודרמה – אנחנו מנצחים עם דבקות במטרה. אבל דבקות במטרה כזו שלא מתבססת רק על נחישות (ואולי אפילו עקשנות) – אלא פשוט כזו שבאה מ...אהבה...
אהבה לראות את הזריחה במקום הכי יפה בים המלח ביום הולדתה של אשתי...
אהבה לראות את החיים שלנו בשיאם ובמלוא עוצמתם בעוד... עשר שנים מהיום הנוכחי...

...מהי אותה זריחה שנרצה בכל יום ויום בעשור הקרוב – לרוץ לקראתה?...

באהבה,
צח
www.movecoaching.net

לכבוד השנה החדשה...

ושוב הגיע אל קיצו הקיץ הגדול והסוער.

נדמו רעש תנובות וזמר הפרות.

התפרקו גנים, עייפו שדות.

אל השוליים נאספות ההמולות,

ואחרית דברים נפגשת עם ראשית דברים חוזרים,

ובאויר הרויו מתיקות של תשרי באים קולות-חיים מעומק לא נודע.

אסיף.

פניך אל מרחבי הלחם והפרי,

ואזניך קשובות אל החולף ואל הבא.

אל מול שמש מקדימה לשקוע,

מעבר לתמרות אבק שבשדות-

עולים פניו האחרים של הקיים,

ואתה עושה חשבון עם עצמך,

עם אדם ועם עולם.

עם אחרית ועם ראשית חוזרת.

וחשבונך עובר אל דממת האבן, הזוכרת.

עיפות רבה ועומק של ראות.

אתה רואה עיניים רתוקות, משובצות באתר דמדומים,

עיני רעים יורדי דומה, עיניים כמהות של ראשונים ואחרונים,

של ישישים וצעירים,שאהבתם שפוכה על אלה הרגבים.

אסיף.

אסיף של פרי ומגד תנובות,

אסיף תהודות חיים של פה ושל מעבר.

ורוח הערביים הטובה מרשרשת בקוצים את סיפור-התמיד,

של היות וכלות,

של זרוח ושקוע.

יהושוע רבינוב/ברקים בחלון

שנה חדשה באה עלינו לטובה.

ובין היום המתקצר,

האדמה המתעוררת ומתחדשת,

טיפות ראשונות של רוויה,

אנו נאספים אל עצמינו

נפגשים עם מה שהיה...מבקשים על מה שיהיה....

בוחרים מחדש...

מתאווים מחדש...

ומתהווים מחדש...

לו תהא השנה הזאת טובה אלינו, רחומה אלינו,

לו נזכה לטוב, לו נזכה להיטיב,

לו תשרה השמחה במעוננו

לו נתברך בכל לכל

באהבה

אורי

http://www.movecoaching.net/

זיכוך של רגע....

אני רוצה לשתף אותכם ברגע קטן מזוכך שמרגש אותי בכל פעם מחדש...
תמיד כשאני מעבירה שיעור או סדנה בתנועה, אני פוגשת קבוצה של אנשים - בוחנים, מגששים, נעים לאט ובזהירות, יוצאים צעד צעד מחומות המבוכה, נפתחים בזהירות וחוזרים ומסתגרים במהירות .
כמו חילזון שמוציא רק מחוש אחד ואחריו לאט עוד אחד, חוזר שוב למסתור הבטוח, מציץ עם חצי ראש וחוזר חלילה...
תמיד לאחר מסע קטן שאנו עוברים ביחד, מגיע הרגע הזה שבו אני פשוט לוקחת צעד לאחור ומתבוננת ...
ורואה קבוצה של אנשים רוקדים בשחרור , בהנאה, בפתיחות...
הצעדים המהוססים הפכו להיות ריקוד מתמסר...
ואני רק מתבוננת ושותקת ומתמוגגת...
ומבינה שהרגע הזה הוא הדבר שאותו הייתי רוצה להמשיך וליצור כל חיי.
תודה לכם
שהרגע הזה לא היה מתאפשר בלעדכם
אוהבת
אורי

מה ל'רטטוי' ולמציאת היעוד בחיים

הסרטים המצוירים האמריקאים, לא כולנו שמים לב, מדברים כל הזמן על הגשמת הייעוד בחיים!!
מישהו ראה את הסרט "רטטוי"?...

הסרט מציג את סיפורו של ראמי העכברוש שמאס בלאכול זבל והתחיל להציץ בתוכנית הטלויזיה של שף צרפתי ידוע וכך הפך להיות בעל ידע עצום בבישול, וגלגוליו הרבים הביאו אותו להיות שולית טבחים של שף מתחיל והמשיך להתקדם עד שהפף לשף בעצמו.
ראמי הלך נגד המוסכמות ונגד כל מה שאפשרי בעולם המוכר והידוע שלו – שעכברוש יהיה חבר של בני האדם, שבני האדם יאהבו ויעריכו אותו ולא ינסו להרוג אותו.

מהם השלבים שאותם עבר אותו עכברוש מקסים?

שלב 1 – התעוררות – ראמי משקיע פחות זמן ב"עבודה" שלו ביחד עם להקת העכברושים לגנוב מזון מפחי האשפה בביתה של זקנה ערירית, ויותר ויותר לוקח "הפסקות" שמתארכות עם הזמן, לצפות בהחבא בתוכניות הבישול שהזקנה רואה בטלויזיה.

שלב 2 – ההכרה - מגיעה עליו כפידבק מהסביבה - חבריו של ראמי מעירים לו שהוא "מתבטל" ולא עובד, ו"מבזבז זמן" בשטויות. ראמי לפתע שם לב שזה מה שהוא עושה...

שלב 3 – נסיון להתיישר עם מוסכמות החברה – ראמי מאמין בתחילה לדברי חבריו שאומרים לו: "אתה עכברוש, לא בן אדם – אין לך מה להתעסק עם בישול, תביא זבל מהפחים!"

שלב 4 – ההתקרבות אל הסף – ראמי לא מצליח להתיישר עם מה שמצפים ממנו ומתקרב עוד יותר ל"סף התהום", הוא משקיע יותר זמן בלצפות בטלויזיה, כאשר הוא מסתכן שהזקנה שגרה בבית תראה אותו..... ואז מגיע שלב 5.....

שלב 5 – משהו קורה – בסרט מה שקורה הוא שראמי מותח את הגבול יותר מדי והזקנה לפתע מבחינה בו וקולטת שיש להקת חולדות בבית שלה – ואז חושפת את הקן עצום שלהם על הגג ומבריחה אותם לכל עבר.

שלב 6 -ההחלטה – בשלב המנוסה הגדולה מבית הזקנה, להקת החולדות המגובשת מוצאת לעצמה מסתור ומתחילה לתכנן את הקמת הקן החדש. ואז ראמי מחליט למצוא את דרכו הייחודית שלו לבד. לעזוב את הלהקה.

שלב 7 – הקפיצה למים – ראמי מנסה את דרכו כטבח בעולם של בני אדם ונחשף לבעיות ולאתגרים הרבים שעומדים בפניו. הוא מבין שהוא לא ממש יודע "לשחות" עדיין, ואז מגיעים רגעים של נפילה, של יאוש.

שלב 8 – הנסיון של הסביבה לשאוב אותך בחזרה – אבא של ראמי נפגש איתו, רואה שקשה לו, ומתחיל לשכנע אותו שמקומו עם הלהקה, שעליו להיות הגיוני ולהבין שהוא רק חולדה. ושהכי נכון בשבילו יהיה לחזור הביתה לחיק המשפחה האוהבת.

שלב 9 – הקפיצה מהסף אל הלא נודע – בתהליך האימון זה נקרא "Supervision" כלומר ,יצירת חזון-על. ראמי החליט שהוא הולך עד הסוף, ולא משנה מה יקרה!בשלב זה ראמי הבין שלהיות שף זה הייעוד שלו בחיים.

שלב 10 – ההצלחה – מי שקופץ מצוקים, אלוהים מצמיח לו כנפיים.ראמי מפתח נחישות ולומד לשחות בבריכה שאליה קפץ. ובסוף הסרט המקסים הזה הוא מצליח לשנות את עולמו ואת עולם הסובבים אותו והופך להיות השף הכי טוב בצרפת (-:

מה אנחנו לומדים מזה
בכל אחד מהשלבים אפשר לסגת ולחזור למוכר ולידוע, להתיישר עם המוסכמות של החברה.
אבל כמו שאמר מורי ורבי מאיר אריאל "...מי שנכווה פעם אחת כבר לא יכול להגמל מזה..." - ראמי כבר חווה פעם אחת את התשוקה, השמחה והאושר שמעורר בו הבישול והוא פשוט לא היה מסוגל לחזור אחורה.
ולזה קוראים ייעוד.

איך אני מתחיל בתהליך מציאת הייעוד שלי בחיים?
הנה תרגיל שאת/ה יכול/ה לעשות בעצמך -
הזכר בתקופה כלשהי בחייך שבה הרגשת שמשהו מושך אותך וגורם לך להחסיר פעימה, להרגיש מלא עוצמה, שהגוף שלך, עמוד השדרה, הזרועות וקצות האצבעות רטטו מהתרגשות, ובאותה תקופה גם לא היה אכפת לך מה אחרים חושבים עליך. באותה תקופה הרגשת שחייך מלאים.בוודאות חווית לפחות תקופה אחת כזו בחייך. זו יכולה היתה להיות תקופה קצרצרה של כמה ימים או מספר חודשים. הזכר בתקופה הזו..... מה היה שם? אילו ערכים הובילו אותך אז, מה עשית ומה הרגשת?זהו הבסיס למסע המרגש של מציאת הייעוד של חייך.

וכמו "רטטוי" גם שאר הסרטים המצוירים האמריקאים עוסקים במציאת ייעוד - גיבור שיוצא נגד הזרם, הולך בדרכו שלו, למרות האתגרים, ובסוף מצליח להגשים את ייעודו. הסרט "Surfs up" היא דוגמא נוספת. האם יש לכם עוד דוגמאות?....

ולסיום אני רוצה לצטט את הקטע הכי מרגש בסרט ( דקה 59:00 עד דקה 60:30 למי שרוצה לצפות), שבו ראמי נפגש עם אביו שמנסה להחזיר אותו ל"חיים הרגילים" (שלב 8):

האבא: "תסתכל ראמי, זה מה שקורה כאשר עכברוש מתחיל להרגיש נח מידי בסביבה אנושית...
..העולם שבו אנו חיים שייך לאויב.... עלינו לחיות בזהירות.
אנחנו דואגים למין שלנו, ראמי...
...בשורה התחתונה, כל מה שיש לנו זה את עצמנו.."
ראמי: ......."לא"
האבא: "מה?"
ראמי: "לא אבא, אני לא מאמין לזה.
אתה אומר לי שהעתיד יכול רק להמשיך להיות כזה?
האבא: "זו דרך התנהלות העולם, אתה לא יכול לשנות את הטבע"
ראמי: "שינוי הוא מהות הטבע, אבא.
החלק שעליו אנו מסוגלים להשפיע
וזה מתחיל כשאנחנו מחליטים. (רטטוי מסתובב ומתחיל להתרחק מאביו)
האבא: "לאן אתה הולך?
ראמי: "עם קצת מזל, קדימה!"


באהבה,
צח

www.movecoaching.net