אליס בארץ המראות

אם תקבל הזמנה
לצאת למסע מסתורי ומופלא
בארץ רחוקה, בארץ קרובה,
מסע בארץ המראות....
האם תעז???
אתה תפסע צעד אחד
אל תוך מבוך סבוך וירוק
מבלי לדעת איזו מראה
מחכה לך מעבר לעיקול הבא
האם תעז???
אתה תדע שבמבוך הזה
אתה תפגוש אך ורק את עצמך
אתה תדע שמכל השתקפות יביט בך עצמך אחר
שכל מראה תכה בך בעוצמה
נראת זרה ומעוותת
אבל בעצם - פשוט מחדדת
חלק אחר שבך
שהיה לך נוח לא לראות
האם תעז???
אתה תדע שאולי לא תדע את הדרך
ואולי תטעה ותתהה במסדרונות המבוך הסבוכים
ואולי אפילו תלך במעגלים
ותפגוש את אותה המראה פעמיים או יותר
ובכל פעם ההשתקפות שלך תראה
קצת שונה... קצת אחרת...
ולפעמים אולי תהייה עיף, עצוב, בודד
ולפעמים אולי תהסס ותפחד...
האם תעז??
אם תקבל הזמנה
לצאת למסע
ותדע שהדרך לא תהיה קלה
אבל בסופה תמצא את הדרך הביתה
הביתה- אל עצמך
ותדע שתגיע אחר ושונה- לא כמו שיצאת
אבל הכי אתה שהיית אי פעם
האם תעז??
האם תעז??

אני לקחתי לי תיק גדול עם צידה -
קצת סבלנות, קצת אומץ,
כמה חברים טובים לדרך
קצת סקרנות מלווה בסימני שאלה לעת הצורך,
קצת אמון, הרבה אמונה
ויצאתי למסע
אורי

www.movecoaching.net

שש בבוקר, בראש ההר, צופים בזריחה

ביום הולדתה ה-28 של אשתי נסענו לנפוש בצפון ים המלח.
כמה שאני אוהב את הים הזה ונדהם בכל פעם מחדש באוצר שיש לנו מתחת לאף,
ושאנחנו כ"כ מזדחלים בלהציל אותו...
נפשנו, בילינו, צחקנו, אהבנו אחד את השניה
והשיא היה כשתכננו לעצמנו לקבל את יום הולדתה של אהובתי
בדיוק בשעה שבה נולדה – 6:00 בבוקר, בראש ההר, צופים בזריחה.
זו היתה החלטה ספונטנית שקיבלנו, שבעקבותיה התייצבנו ב- 2:30 בלילה בתחילתו של מסלול לאור ירח מלא – נחושים ואוהבים.
מאוד רצינו לראות את הזריחה בדיוק ב-6:00, בקצה ההר, ומפאת הספונטניות לא הספקנו להתכונן ממש למסלול, אבל התחלנו ללכת.... עוקבים אחרי סימון השבילים הראשון בצבע ירוק ו...אור הירח המלא תעתע בנו ולא הצלחנו לראות את הבא אחריו...

מי שבמקרה היה מביט מלמעלה היה רואה שני אנשים הזוים הולכים הלוך ושוב במרגלותיו של הר בצפון ים המלח ומחפשים צבע ירוק על האדמה... סוריאליסטי משהו... במיוחד כשבמהלך החיפושים – נקרעה לאשתי הרצועה של התיק שנשאה על גבה...
מה עושים?.... מוותרים?..... יכולנו בקלות. אבל האמנו בכל ליבנו שמקומנו הוא שם למעלה על הפסגה.
אשתי שיתפה אותי לאחר מכן כי ראתה בדמיונה בצורה מאוד ברורה את שנינו יושבים בראש ההר, נושמים אויר של אהבה.

המשכנו עם התיק והרצועה הקרועה ו...מצאנו (סוף סוף) את המשך הסימון הירוק הזה שהסתתר לו כך, באמצע הלילה...
מסלול מדהים ביופיו לאור ירח מלא, מלא באתגרים למצוא את השבילים... אבל גם כל-כך הרבה סיפוק בכל זאת להצליח , וגם להתפנק מדי פעם באמצע הדרך עם קפה מריח.
היה לנו 'למה' מספיק חזק.

השעה 6:00 התקרבה ואנחנו הולכים בנחישות לעבר הפסגה.
תדמיינו את הסיטואציה – 5:45 בבוקר, באמצע הנופש שלנו של סופשבוע, שנינו רצים בטירוף חושים ובצעקות במעלה הר, כדי להגיע לזריחה.... ו...הגענו – בול, בדיוק בזמן.
....וואו.....איזה נוף עוצר נשימה.

מה עמד מאחורי הנחישות שלנו, לא לוותר ולאמר למשל "אוקי, נקרעו הרצועות של התיק, אולי נקפוץ חזרה לרכב... נגיע כבר איתו לפסגה" או כשלא מצאנו את סימון השבילים "לא נורא בואי נחזור בחזרה", או כשב-5:45 נחושים, שמחים ובצהלות מלאות עצמה 'דפקנו' ריצה.
זהו אותו 'למה' מסתורי ונהדר, שכשיש לנו אותו אז אנחנו באמת יכולים לעשות כל דבר.
כל דבר.
ואז, נשאלת השאלה – מה היה קורה אם ה'למה' הזה היה לא רק אותה זריחה ב-6:00 בבוקר בים המלח בצפון, אלא משהו גדול יותר ורחוק טווח שהיינו רוצים להיות בו, להשיג אותו – עוד... נאמר...עשר שנים מהיום?...
איזה כיף יהיה לחיות את החיים כל יום, כשמעל כל אתגר אנחנו פוסחים באמונה. וכל קושי, עייפות ודרמה – אנחנו מנצחים עם דבקות במטרה. אבל דבקות במטרה כזו שלא מתבססת רק על נחישות (ואולי אפילו עקשנות) – אלא פשוט כזו שבאה מ...אהבה...
אהבה לראות את הזריחה במקום הכי יפה בים המלח ביום הולדתה של אשתי...
אהבה לראות את החיים שלנו בשיאם ובמלוא עוצמתם בעוד... עשר שנים מהיום הנוכחי...

...מהי אותה זריחה שנרצה בכל יום ויום בעשור הקרוב – לרוץ לקראתה?...

באהבה,
צח
www.movecoaching.net

לכבוד השנה החדשה...

ושוב הגיע אל קיצו הקיץ הגדול והסוער.

נדמו רעש תנובות וזמר הפרות.

התפרקו גנים, עייפו שדות.

אל השוליים נאספות ההמולות,

ואחרית דברים נפגשת עם ראשית דברים חוזרים,

ובאויר הרויו מתיקות של תשרי באים קולות-חיים מעומק לא נודע.

אסיף.

פניך אל מרחבי הלחם והפרי,

ואזניך קשובות אל החולף ואל הבא.

אל מול שמש מקדימה לשקוע,

מעבר לתמרות אבק שבשדות-

עולים פניו האחרים של הקיים,

ואתה עושה חשבון עם עצמך,

עם אדם ועם עולם.

עם אחרית ועם ראשית חוזרת.

וחשבונך עובר אל דממת האבן, הזוכרת.

עיפות רבה ועומק של ראות.

אתה רואה עיניים רתוקות, משובצות באתר דמדומים,

עיני רעים יורדי דומה, עיניים כמהות של ראשונים ואחרונים,

של ישישים וצעירים,שאהבתם שפוכה על אלה הרגבים.

אסיף.

אסיף של פרי ומגד תנובות,

אסיף תהודות חיים של פה ושל מעבר.

ורוח הערביים הטובה מרשרשת בקוצים את סיפור-התמיד,

של היות וכלות,

של זרוח ושקוע.

יהושוע רבינוב/ברקים בחלון

שנה חדשה באה עלינו לטובה.

ובין היום המתקצר,

האדמה המתעוררת ומתחדשת,

טיפות ראשונות של רוויה,

אנו נאספים אל עצמינו

נפגשים עם מה שהיה...מבקשים על מה שיהיה....

בוחרים מחדש...

מתאווים מחדש...

ומתהווים מחדש...

לו תהא השנה הזאת טובה אלינו, רחומה אלינו,

לו נזכה לטוב, לו נזכה להיטיב,

לו תשרה השמחה במעוננו

לו נתברך בכל לכל

באהבה

אורי

http://www.movecoaching.net/

זיכוך של רגע....

אני רוצה לשתף אותכם ברגע קטן מזוכך שמרגש אותי בכל פעם מחדש...
תמיד כשאני מעבירה שיעור או סדנה בתנועה, אני פוגשת קבוצה של אנשים - בוחנים, מגששים, נעים לאט ובזהירות, יוצאים צעד צעד מחומות המבוכה, נפתחים בזהירות וחוזרים ומסתגרים במהירות .
כמו חילזון שמוציא רק מחוש אחד ואחריו לאט עוד אחד, חוזר שוב למסתור הבטוח, מציץ עם חצי ראש וחוזר חלילה...
תמיד לאחר מסע קטן שאנו עוברים ביחד, מגיע הרגע הזה שבו אני פשוט לוקחת צעד לאחור ומתבוננת ...
ורואה קבוצה של אנשים רוקדים בשחרור , בהנאה, בפתיחות...
הצעדים המהוססים הפכו להיות ריקוד מתמסר...
ואני רק מתבוננת ושותקת ומתמוגגת...
ומבינה שהרגע הזה הוא הדבר שאותו הייתי רוצה להמשיך וליצור כל חיי.
תודה לכם
שהרגע הזה לא היה מתאפשר בלעדכם
אוהבת
אורי

מה ל'רטטוי' ולמציאת היעוד בחיים

הסרטים המצוירים האמריקאים, לא כולנו שמים לב, מדברים כל הזמן על הגשמת הייעוד בחיים!!
מישהו ראה את הסרט "רטטוי"?...

הסרט מציג את סיפורו של ראמי העכברוש שמאס בלאכול זבל והתחיל להציץ בתוכנית הטלויזיה של שף צרפתי ידוע וכך הפך להיות בעל ידע עצום בבישול, וגלגוליו הרבים הביאו אותו להיות שולית טבחים של שף מתחיל והמשיך להתקדם עד שהפף לשף בעצמו.
ראמי הלך נגד המוסכמות ונגד כל מה שאפשרי בעולם המוכר והידוע שלו – שעכברוש יהיה חבר של בני האדם, שבני האדם יאהבו ויעריכו אותו ולא ינסו להרוג אותו.

מהם השלבים שאותם עבר אותו עכברוש מקסים?

שלב 1 – התעוררות – ראמי משקיע פחות זמן ב"עבודה" שלו ביחד עם להקת העכברושים לגנוב מזון מפחי האשפה בביתה של זקנה ערירית, ויותר ויותר לוקח "הפסקות" שמתארכות עם הזמן, לצפות בהחבא בתוכניות הבישול שהזקנה רואה בטלויזיה.

שלב 2 – ההכרה - מגיעה עליו כפידבק מהסביבה - חבריו של ראמי מעירים לו שהוא "מתבטל" ולא עובד, ו"מבזבז זמן" בשטויות. ראמי לפתע שם לב שזה מה שהוא עושה...

שלב 3 – נסיון להתיישר עם מוסכמות החברה – ראמי מאמין בתחילה לדברי חבריו שאומרים לו: "אתה עכברוש, לא בן אדם – אין לך מה להתעסק עם בישול, תביא זבל מהפחים!"

שלב 4 – ההתקרבות אל הסף – ראמי לא מצליח להתיישר עם מה שמצפים ממנו ומתקרב עוד יותר ל"סף התהום", הוא משקיע יותר זמן בלצפות בטלויזיה, כאשר הוא מסתכן שהזקנה שגרה בבית תראה אותו..... ואז מגיע שלב 5.....

שלב 5 – משהו קורה – בסרט מה שקורה הוא שראמי מותח את הגבול יותר מדי והזקנה לפתע מבחינה בו וקולטת שיש להקת חולדות בבית שלה – ואז חושפת את הקן עצום שלהם על הגג ומבריחה אותם לכל עבר.

שלב 6 -ההחלטה – בשלב המנוסה הגדולה מבית הזקנה, להקת החולדות המגובשת מוצאת לעצמה מסתור ומתחילה לתכנן את הקמת הקן החדש. ואז ראמי מחליט למצוא את דרכו הייחודית שלו לבד. לעזוב את הלהקה.

שלב 7 – הקפיצה למים – ראמי מנסה את דרכו כטבח בעולם של בני אדם ונחשף לבעיות ולאתגרים הרבים שעומדים בפניו. הוא מבין שהוא לא ממש יודע "לשחות" עדיין, ואז מגיעים רגעים של נפילה, של יאוש.

שלב 8 – הנסיון של הסביבה לשאוב אותך בחזרה – אבא של ראמי נפגש איתו, רואה שקשה לו, ומתחיל לשכנע אותו שמקומו עם הלהקה, שעליו להיות הגיוני ולהבין שהוא רק חולדה. ושהכי נכון בשבילו יהיה לחזור הביתה לחיק המשפחה האוהבת.

שלב 9 – הקפיצה מהסף אל הלא נודע – בתהליך האימון זה נקרא "Supervision" כלומר ,יצירת חזון-על. ראמי החליט שהוא הולך עד הסוף, ולא משנה מה יקרה!בשלב זה ראמי הבין שלהיות שף זה הייעוד שלו בחיים.

שלב 10 – ההצלחה – מי שקופץ מצוקים, אלוהים מצמיח לו כנפיים.ראמי מפתח נחישות ולומד לשחות בבריכה שאליה קפץ. ובסוף הסרט המקסים הזה הוא מצליח לשנות את עולמו ואת עולם הסובבים אותו והופך להיות השף הכי טוב בצרפת (-:

מה אנחנו לומדים מזה
בכל אחד מהשלבים אפשר לסגת ולחזור למוכר ולידוע, להתיישר עם המוסכמות של החברה.
אבל כמו שאמר מורי ורבי מאיר אריאל "...מי שנכווה פעם אחת כבר לא יכול להגמל מזה..." - ראמי כבר חווה פעם אחת את התשוקה, השמחה והאושר שמעורר בו הבישול והוא פשוט לא היה מסוגל לחזור אחורה.
ולזה קוראים ייעוד.

איך אני מתחיל בתהליך מציאת הייעוד שלי בחיים?
הנה תרגיל שאת/ה יכול/ה לעשות בעצמך -
הזכר בתקופה כלשהי בחייך שבה הרגשת שמשהו מושך אותך וגורם לך להחסיר פעימה, להרגיש מלא עוצמה, שהגוף שלך, עמוד השדרה, הזרועות וקצות האצבעות רטטו מהתרגשות, ובאותה תקופה גם לא היה אכפת לך מה אחרים חושבים עליך. באותה תקופה הרגשת שחייך מלאים.בוודאות חווית לפחות תקופה אחת כזו בחייך. זו יכולה היתה להיות תקופה קצרצרה של כמה ימים או מספר חודשים. הזכר בתקופה הזו..... מה היה שם? אילו ערכים הובילו אותך אז, מה עשית ומה הרגשת?זהו הבסיס למסע המרגש של מציאת הייעוד של חייך.

וכמו "רטטוי" גם שאר הסרטים המצוירים האמריקאים עוסקים במציאת ייעוד - גיבור שיוצא נגד הזרם, הולך בדרכו שלו, למרות האתגרים, ובסוף מצליח להגשים את ייעודו. הסרט "Surfs up" היא דוגמא נוספת. האם יש לכם עוד דוגמאות?....

ולסיום אני רוצה לצטט את הקטע הכי מרגש בסרט ( דקה 59:00 עד דקה 60:30 למי שרוצה לצפות), שבו ראמי נפגש עם אביו שמנסה להחזיר אותו ל"חיים הרגילים" (שלב 8):

האבא: "תסתכל ראמי, זה מה שקורה כאשר עכברוש מתחיל להרגיש נח מידי בסביבה אנושית...
..העולם שבו אנו חיים שייך לאויב.... עלינו לחיות בזהירות.
אנחנו דואגים למין שלנו, ראמי...
...בשורה התחתונה, כל מה שיש לנו זה את עצמנו.."
ראמי: ......."לא"
האבא: "מה?"
ראמי: "לא אבא, אני לא מאמין לזה.
אתה אומר לי שהעתיד יכול רק להמשיך להיות כזה?
האבא: "זו דרך התנהלות העולם, אתה לא יכול לשנות את הטבע"
ראמי: "שינוי הוא מהות הטבע, אבא.
החלק שעליו אנו מסוגלים להשפיע
וזה מתחיל כשאנחנו מחליטים. (רטטוי מסתובב ומתחיל להתרחק מאביו)
האבא: "לאן אתה הולך?
ראמי: "עם קצת מזל, קדימה!"


באהבה,
צח

www.movecoaching.net

מה זו חתונה בשבילי

בפרספקטיבה של עשרה ימים אחורה מהיום המרגש, השמימי והקדוש הזה, אני מתבונן בכמה אספקטים של מה זו חתונה בשבילי.
חתונה היא לידה מחדש. שתי נשמות מתאחדות לידי אחת, חדשה, שנולדת מחדש. קראתי על זה וגם סיפרו לי על זה קודם, אבל הפעם ממש חשתי איך זה קורה - המילים שאמרתי מתחת לחופה לאשתי - "הרי את מקודשת לי" מלאות עוצמה. עוצמה של יצירה ושל לידה מחדש.

אני עדיין מתרגש כשאני נזכר ברגע הזה.

חבר תיאר לנו אתמול כיצד יצרנו שם בעמוקה, היכן שהתקיימה החתונה, קדושה. וליצור קדושה זה בוודאי לא מעשה של יום יום, וזו זכות גדולה בשבילנו שעשינו זאת באותו סופשסוע מיוחד. וזו חתונה בשבילי - שערי השמיים נפתחו באותו יום עבורנו, הזוג שבחר להנשא זה לזו, ובאותו יום ניתנה לנו עוצמה בלתי רגילה ליצור משהו חדש. ליצור לידה מחדש.
ואנחנו יצרנו.

יצרנו כי בחרנו ליצור, התייחסנו לכל אורך הדרך לחתונה שלנו אל דבר קדוש, וכך היה.
שמנו את האנרגיה שלנו בכל החלטה שקיבלנו בקשר לחתונה, ודבקנו בה.
החל מבחירת המקום הלא טריוויאלי והמועד - יום שישי בעמוקה בגליל, לא טריוויאלי לומר ל-200 איש: " בואו אחרינו שעתיים-שלוש שעות נסיעה מהמרכז כדי ליצור משהו מיוחד ביחד"
כל איש מקצוע שבחרנו עשינו מתוך אהבה ושפע, הכל היה מדויק, עם הכל היינו שלמים, החל מקניית הבגדים, הטבעות, בחירת הרב.

הדרך לשם, ליום החתונה, דרך שנמשכה מספר חודשים, נעשתה כולה באהבה ובהתרגשות. וכעת אני מבין כי זו הסיבה שביום עצמו - הכל היה נכון ומדויק, ונוצרה אותה קדושה שחבר שלנו סיפר לנו עליה.


ולמעשה....אין הבדל בין יום החתונה לכל יום משמעותי אחר שאנחנו בוחרים שיהיה משמעותי עבורנו. למעשה - כל יום יכול להיות כזה מיוחד.
ברגע שכל בחירה שלנו נעשית מתוך אהבה, התרגשות ושלמות פנימית, אז הקדושה תופיע גם בימים "רגילים" כביכול. זה בסך הכל ענין של בחירה.


חתונה היא לידה מחדש עבורי, והוספתי לזה גם סממנים פיסיים כדי להמחיש זאת, למשל - עצם העובדה שבאותו יום לבשתי מכף רגל ועד ראש בגדים חדשים - החל מהמכנסיים , חולצה , נעליים ועד לתחתונים ולגרביים (ואפילו הכיפה...) אז אמנם לא נחליף מלתחה כל יום, אבל אפשר לבחור לעשות זאת אחת לכמה חודשים / אחת לשנה - לרענן את העבר, לזרוק אנרגיה של 'פעם', של ההרגלים הישנים, ולהתחדש. ולעשות מזה טקס שלם.
נכון שאנחנו מרגישים נקיים מבפנים לאחר שאנחנו מנקים את הבית?...
זה הכל אותו הדבר - לידה מחדש.


החתונה בשבילי היתה הטקס הכי משמעותי בחיי , עד היום, והסיבה לכך היא כמות האנרגיה והאהבה הרבה ששמתי שם, בדרך אליה. והיום בפרספקטיבה של עשרה ימים מהיום הקדוש ההוא, שם בעמוקה, אני מבין שלמעשה אני יכול לבחור ליצור לידה מחדש בכל יום ויום.
כי כמות האנרגיה שיש בי, שיש בכולנו, היא הרבה מעבר למה שאנחנו מעיזים להאמין, וכמות האהבה כנ"ל.
לכן לא "נבזבז" אם נשים אותם שם בכל בחירה ובחירה שלנו, אם נתרגש מכל פעולה, קטנה כגדולה, שאנחנו עושים.


כך אני בוחר לחיות את חיי.


אוהב,
צח
נשוי לליעד באהבה רבה

חג שבועות שמח

חג שבועות מתקרב ובא...
כמה מילים על מדרגה רוחנית:
במעמד הר סיני כתוב "וכל העם רואים את הקולות". אומרים חז"ל: "רואין את הנשמע ושומעין את הנראה".
הראייה היא כוח שמעביר דברים אל הנפש במוחשיות עצומה. דברים שאדם רואה בעיניו - הוא משוכנע באמיתותם בדרך שאין למעלה ממנה. יבואו מאה עדים וינסו להכחיש דבר שהאדם ראה במו-עיניו - לא יוכלו לו; הרי הוא עצמו ראה זאת! אולם חסרונו של כוח הראייה שהוא רואה רק דברים גשמיים. דברים רוחניים אינם נתפסים על-ידי הראייה.
לעומת זאת, כוח השמיעה הוא הכוח לקבל דברים מפי אחרים. אין בו המוחשיות וההתאמתות של הראייה. אדם השומע דברים עשוי להאמין בהם ועשוי שלא להאמין בהם. אף כשאין לו סיבה לפקפק במהימנות הדברים, אין הם מתאמתים אצלו כאמת מוחלטת ובלתי-ניתנת לערעור. אולם מצד שני, לשמיעה אין מגבלה גשמית, ואדם עשוי לשמוע גם דברים רוחניים דקים ומופשטים.
מצב זה גורם שהמציאות הגשמית, הנתפסת על-ידי כוח הראייה, מתקבלת בתודעת האדם כמציאות ברורה ובלתי-מעורערת, ואילו המציאות הרוחנית, שעליה אפשר רק לשמוע אך אי-אפשר לראותה בעיניים, נתפסת בעוצמה חלשה יותר. לכן אנו חשים היטב את המציאות הגשמית של העולם-הזה, אך לגבי הכוח האלוקי שמקיים אותה בכל רגע ורגע הננו נזקקים לאמונה ולהתבוננות. הצד האלוקי של הבריאה נתפס בצורה נחותה יותר לעומת המוחשיות שנתפס בה הצד הגשמי שלה.
אולם בעת מעמד הר-סיני התהפכו היוצרות: הדברים הרוחניים והאלוקיים, שהיו עד כה בבחינת 'נשמע', נתפסו בבהירות ובמוחשיות ("רואין את הנשמע"), כאילו נראו בעיניים ממש.
בשעת מעמד הר-סיני התעלו בני-ישראל לדרגה כזאת, שהאמת האלוקית נעשתה לגביהם מוחשית וטבעית, ממש כמו שאנו רואים את השמים ואת הארץ.
שנזכה כולנו להתעלות למרומי הקדושה
חג שבועות שמח
אוהבת
אורי
www.movecoaching.net

בכל אחד מאיתנו יש הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים.... קצת דברי חכמה משמעון פרס

נתקלתי בנאום ישן ולא מוכר כ"כ של שמעון פרס שנאם בפני תלמידי תיכון.
כל מילה בנאום הזה היא פנינה.
ציטטתי את ההתחלה של הנאום, ואת השאר תצפו בעצמכם בלינק למטה
תהנו....

" ...בכל אחת ובכל אחד מכם יש הרבה יותר ממה שאתם יודעים. יש בכם יכולות גנוזות.
תזהרו מההורים תזהרו מהמורים ותזהרו מהחברים:
ההורים כל הזמן מתקנים שגיאות, חבל...
המורים כל הזמן נותנים איחורים.
והחברים לפעמים מקנאים...
תמיד תמצאו את הטוב, אל תשמעו לכל ההערות. תלכו בדרככם, ואז תגלו שהעולם הוא גדול וענקי והוא שוכן בתוככם.
אל תתעסקו כ"כ בעבר או בהסטוריה , זה לא מעניין. תקדישו את כל היכולות ללמוד את העתיד, מה שחשוב הוא מה שיהיה.
ובשביל לחשוב על מה שיהיה לא צריך לפחד לחלום, לא צריך לפחד להיות יוצא דופן, לא צריך לפחד לחזות . גם אם יצחקו מכם..... "
http://corpvideofs.adpcorp.com/video/jw/peres_400kb.wmv

באהבה,
צח

http://www.movecoaching.net/

"שפת תכנות תודעה"

מי שמע על אונטולוגיה? תורת ההוויה...
האונטולוגיה מחלקת את ההוויה שלנו לשלוש - שפה, תודעה, גוף.
ראשית אנו אומרים (שפה), מבטאים בקול (או בלחש) את מה שיש לנו לומר. וזהו הבסיס, מכיון שמרחב השפה יוצר את מרחב התודעה.
לכן מי שמצטט ספרי הארה למינהם ואומר "תדבר חיובי" צודק. ככל שבסיס השפה שלנו יהיה רחב יותר, עוצמתי יותר, חיובי ומקדם יותר, כך ניתן יהיה להרחיב את התודעה.
עדיין, איך מכניסים את כל הנאמר בשפה לתודעה?... צריך לתכנת את התת-מודע.
איך?.... ב"שפת תכנות תודעה" (חבל שהיא לא נלמדת במדעי המחשב באוניברסיטה..)

מהי שפת תכנות תודעה? שימוש באלמנטים שהתודעה "אוהבת" :

1. תמונות - תיזכרו לרגע בבית שאתם גרים בו..... מיד עולה תמונה, נכון?
   כך התודעה עובדת.... לכן אחת הדרכים האפקטיביות להכניס שפה מקדמת לתודעה היא ע"י שימוש בתמונות - vision board , ציורים, תמונות וכד'.
2. רגשות - התודעה שלנו קולטת רגשות. מה שאנחנו רוצים שיקרה לנו בחיים אלו חייבים להיות דברים שגורמים לנו התרגשות, שכיף יהיה לנו לעשות אותם.
3. מנטרות - כמו שבחדר כושר אנחנו מאמנים שריר ע"י חזרה יומיומית, כך ניתן להכניס לתודעה אמונות מחזקות, הוויה שאנו בוחרים להיות.
4. סיפורים, משלים, דוגמאות -
   "...אדם אחד אומר לסובבים אותו בכל הזדמנות: '..איזה חרא של חיים יש לי, הכל דפוק, הכל לא עובד..." אלוהים שומע אותו ואומר - 'אלה חרא של חיים?.. תיכף אני אראה לך מה זה חרא של חיים...' ומטיל עליו צרות רבות עוד יותר.... אדם אחר מביע כל היום שמחה ואומר לחבריו: 'אילו חיים נפלאים יש לי ...' שומע אלוהים ואומר: אלה חיים נפלאים?... אני אראה לך מהם חיים נפלאים....' ומיד מנחית עליו מבול של מתנות , הישגים והצלחות.... "
   ראיתם איך הדוגמא שהבאתי "עושה את העבודה"... ככה אנחנו - אוהבים סיפורים ומשלים.

אי-אפשר להגזים בתכנות התודעה שלנו. ככל שנרבה כך נוכל לשנות אותה ולהשיג את המטרות שלנו מהר יותר.

והשלב האחרון הוא הגוף. להוציא את זה החוצה. לבטא את זה. לבטא בפיסי את מה שביטאנו בשפה ו"תכנתנו" לתודעה. אם יש "סתירה" במעבר מכאן לכאן - זה לא יעבוד...

וזה בסדר שבהתחלה זה יעלה לנו בחריקת שיניים. - אנחנו יוצאים מאיזור הנינוחות שלנו..
ותמיד נזכור -
אם זה מפחיד - סימן שזה טוב
אם זה קשה - סימן שאנחנו בדרך הנכונה

אני (בעוונותי) למדתי 6 שנים תמימות להיות מהנדס ואח"כ תואר שני. 6 שנים....
לכן גם לתכנות התודעה ייקח זמן.

לכן עלינו להתמסר לבחירות שלנו -
בשפה שלנו, בתודעה שלנו ובגוף שלנו

וברגע שזה קורה - זה קורה מהר!

תכנות נעים....

צח
054-4914848

צמתים בחיים

אתמול מצאתי שיטה נהדרת להתמודד עם התלבטויות.
כשאתם נמצאים בצומת, ולא יודעים להחליט באיזו דרך לבחור, הוסיפו את המילה "עכשיו" להתלבטות.
מה זאת אומרת?
אני נמצאת כיום בצומת בה אני צריכה לבחור בין שתי דרכים. כל אחת מהן קוראת לי ומושכת אותי מסיבות שונות. כאשר אבחר באחת- אצטרך לוותר על השניה.
ואני כבר זמן רב מיטלטלת בן אפשרות אחת לשניה, מחליטה, מתחרטת, בודקת פה בודקת שם, אני צריכה להחליט וקשה לי. כל הזמן רואה לנגד עיני את היתרונות של כל אחת מהבחירות ולא מצליחה לבחור עם מה ללכת ועל מה לוותר.
אתמול, בעקבות שיחה עם חברה (אין כמו שיחה טובה כדי להגיע לתובנות...), הבנתי שאני לא צריכה לחשוב במה אני בוחרת ועל מה אני מוותרת, מה שאני צריכה לחשוב זה מה הכי מתאים לעכשיו...לנקודה בה אני נמצאת כרגע...!!!
אם לא הצלחתי להחליט מה אני מעדיפה, ולא יכלתי לבחור כי לא רציתי לוותר על אף-אחת מהאפשרויות. הפיתרון הוא לא לוותר...הפיתרון הוא לבחור מה מתאים לעכשיו ומה לזמן אחר....להתבונן בראיה כוללת על איפה אני נמצאת כרגע בחיי, ולראות מה נכון ברגע זה . ואת האפשרות השניה לא להשאיר עם תחושה של החמצה אלא לדחות לזמן אחר. אם ארצה- תמיד אוכל לחזור אליה וללכת גם שם...
זהו.. אז אני לא יכולה לומר שבחרתי סופית. אני בכל זאת מזל מאזניים... ;-) אנחנו תמיד מתלבטים... אבל אופן המחשבה הזה עזר לי להוריד את הלחץ מההחלטה. זה כבר לא חייב להיות בחירה בין שניים אלא רק מה בא קודם... זה כבר הרבה יותר פשוט להחליט ככה...
לחיי התחלות חדשות
אורי

http://www.movecoaching.net/

סוס מספר 8

יחס ההימורים על סוס מספר 8 בתחרות המירוץ "קנטאקי-דרבי 2009" היה 50:1
הוא באמת התחיל את המירוץ אחרון ונגרר אחרון לכל אורך המירוץ
ואז...... ממש בישורת האחרונה... משום מקום, סוס מספר 8 פתח בדהרה ועקף את כולם, פשוטו כמשמעו!
מהמקום האחרון - הוא ניצח את התחרות , ובהפרש אדיר.
אנשי סוסים אומרים שמדובר בנצחון שהוא קסם, לכאורה לא אפשרי.
צפו בקסם הזה בלינק למטה, וזיכרו שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת לעשות קסמים בחיים שלו.
הכל אפשרי
http://www.youtube.com/watch?v=AjY-rrAoTl8

אוהב
צח

http://www.movecoaching.net/

למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל , על נוגה פרי בשל
על החרות הזאת- לראות, לחוש,לנשום, לדעת, לייחל, להיכשל...
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לבל יהא יומי כתמול שלשום,
לבל יהא יומי עלי הרגל...
(לאה גולדברג)

כוחו של איזון

החיים מפתיעים אותי בכל פעם מחדש....

באנו בסוף השבוע המרגש הזה לתת מעצמנו בסדנת הפתיחה של המרכז - "לנוע באיזון". 9 איש ואשה שהגיעו לסטודיו הכ"כ מיוחד בכפר מונש. 9 איש ואשה שבאו לחוות את התנועה. לגלות מה זה לנוע באיזון..


כנסו לראות קצת תמונות מהמפגש...

אחד הערכים שמובילים אותי בחיים הוא "לקפוץ למים"! . בואו אל הסף... כתבתי לא מזמן וזה מה שחוויתי שאורי ואני עשינו שלשום - הגענו אל הסף..... וקפצנו!! ואכן, אלוהים מצמיח כנפיים למי שקופץ. כי כמות הידע שרכשנו אנחנו כמנחים בסופשבוע הזה -לא יסולא מפז.

החיים מפתיעים אותי בכל פעם מחדש.... באנו עם צפיה למשהו אחד - וקיבלנו אחר לגמרי. והאחר הזה הוא מה שיפה בכל דבר שהוא חדש- הכל מפתיע, הכל חדש, הכל ניתן לשינוי. והכי חשוב - הכל נכון!
למדנו הרבה על "אימון בתנועה"... ואנחנו שוקדים בימים אלה במרץ רב ובשמחה על הסדנה הבאה.

דיברתי הרבה על עצמנו ופחות על 9 האנשים הנפלאים שהגיעו... כי בחרתי לשתף את תחושותינו אנו, כי לפעמים (כמו שרונה אמרה אם יורשה לי לצטט...) לפעמים אדם מגיע בשביל ללמד ומוצא את עצמו לומד....

שיהיה שבוע נפלא של תנועה, העזה והרבה הרבה עשייה.

אוהב,
צח

http://www.mvoecoaching.net/

מחשבות של רגע לפני...

הסדנה הראשונה הולכת ומתקרבת בצעדי ענק....שעות רבות של עבודה והכנה הולכות ומתקרבות לרגע הזה שבו ניכנס לסטודיו, נפגוש את האנשים שהולכים לעבור איתנו את המסע המדהים הזה, ומאותו רגע הדבר שהיה מילים, מחשבות, תכניות, יהפוך למציאות קיימת.
אני חושבת שיש משהו מופלא ברגע הזה שבו משהו שלא היה קיים נולד ונהיה מציאות....
אומרים שהאדם נברא בצלם אלוקים. מהי אותה תכונה משותפת שהופכת אותנו לדומים לו? היכולת ליצור, לברוא, לתת קיום למשהו שלא היה...
אני מנסה לבודד במחשבתי ולזכך את הרגע הזה , החלקיק שניה הזה שבו דבר כלשהו נברא, הופך מאין ליש... כמו משיכת מכחול על דף, כמו יצירת לחן חדש....וזה מרגיש לי כמו התגלמות הקיום, כמו התמצית, כמו הסיבה....
אז כמובן שיש התרגשות, התעלות הנפש...
בתוך העבודה על בניית הסדנאות גליתי שבזמן שאנחנו חושבים איך לאמן אחרים אנחנו עוברים תהליך של אימון בעצמינו. מצאנו את עצמנו מאמנים אחד את השני, מתמודדים עם שאלות על חיינו, מקבלים החלטות, שואלים שאלות... התהליך הזה הוא מרתק. הוא מלא התמודדויות וקשיים אבל גם סיפוק עניין ורגעים של הארה.
אני כל-כך מחכה ומצפה לחלוק את הדרך הזאת עם עוד אנשים....
בכל פעם המרכז לאימון בתנועה נולד עוד קצת... מאין הופך ליש... למציאות קיימת....

מפגש טעימה ראשון של המרכז - היה מוצלח...

אתר "בשותף" פתח בפרויקט "חממה" שבו מעבירים מדי שבוע אנשי מקצוע מפגשים בנושאים שונים.
זכינו להיות הנושא הפותח את החממה...
כ-15 איש שבאו ללמוד על עצמם קצת דרך השכל וקצת דרך הגוף נהנו ממפגש אנרגטי (וגם מרגש) שבו שמנו את הדגש על איזון בחיים.
חקרנו "איזון מהו?" וניסינו להבין גם מילולית וגם חוויתית את המקום של איזון בחיים שלנו.
אני מאוד התרגשתי היום. אני תמיד מתרגש כשאני רואה אנשים מתחברים לבסיס שלהם ומתרגשים בעצמם.
זה פשוט מתבקש לעבוד עם הגוף בתהליך האימוני ("איך לא חשבו על זה קודם") - והיום קיבלתי הוכחה נוספת לכך!

בסופשבוע הראשון שלנו ב-17/4 נעביר סדנת עומק מלאה בנושא "לנוע באיזון" -
אשמח לראות כל מי שהיה היום במפגש ו"טעם" קצת איזון מהו.
ואשמח לראות כל מי שמוכן ל"הסתכן" ולנסות משהו חדש ומרענן בחייו.
שיהיה לכולנו חג שמח.

אוהב
צח
www.movecoaching.net

מתחילים לנוע בקצב

חודש האביב מבשר התחדשות, ואצלנו - הרבה עשייה!
כבר השבוע מתכונן מפגש 'טעימה' בת"א שבו אפשר יהיה לחוות מה אנחנו עושים במרכז על קצה המזלג, אחרי פסח - מתחילה סדרת סופי השבוע שלנו - 'לנוע באיזון' , 'לרקוד את החלום', 'נע או מונע', לנוע בעצמה' ובתווך מפגש טעימות נוספת במסגרת פסטיבל ג'ננה ......
יאללה בואו נזוז קצת ... ! ..... () ......

ראו לינק של לוח האירועים:
http://movecoaching.net/wd/pages/ECE5E7-E0E9F8E5F2E9ED.php?lang=HE

חודש נפלא
אורי וצח
http://www.movecoaching.net/

גלגולה של תמונה....

מבלי שנתכנן, התמונה שבה אנחנו מצולמים הפכה להיות הלוגו של המרכז

..אין לנו מושג מי צילם אותה (הצלם - שיזדהה !!...) , היא צולמה לפני כ-6 שנים בג'אם ים אחד קסום בחוף דור , אם אני זוכר נכון

ומאז עברנו הרבה (אורי גידלה שיער) והתמונה הזו איכשהו ליוותה אותנו כל הזמן הזה.

משהו בקוים הישרים, משהו בצבעים, משהו קסום יש בה.

ולא לחינם היא מלווה אותנו בחיים , עד היום, עד שנהפכה ללוגו של המרכז.

והנה היא גם הפכה לכרטיס הביקור שלנו.

גלגולה של תמונה...

www.movecoaching.net

כוח הדיבור

שמעתי אתמול שיעור נפלא בנושא " כוחו של הדיבור" והייתי רוצה לחלוק אותו איתכם...
חג הפסח מתקרב ובא.... זהו חג שנסוב כולו סביב הדיבור. הגדה= מלשון להגיד. המצווה החשובה ביותר "והגדת לבנך"...
בהגדה נאמר: " כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח..."
נשאלת השאלה- למה משובח?? פעם אחת- אמרתי,נזכרתי, סיפרתי...ונגמר הסיפור . למה שוב ושוב??
הסיבה היא שלעצם אמירת המילים עצמן , כל אות ואות- יש משמעות, יש כוח.
ישנם ארבע מדרגות קדושה- דומם, צומח חי ומדבר. הקדושה שבאדם, צלם האלוקים שבו , זה היכולת שלו לדבר...לברוא בדיבור.
לא סתם נאמר "החיים והמוות ביד הלשון" . למילים אכן יש את הכוח הזה. לטוב ולרע.
כדאי שנזכיר לעצמנו איזה כוח רב עצמה יש לנו בכל רגע ורגע, ונדע להשתמש בו לטוב, ונזהר שלא להשתמש בו לרע.
שנדע להשתמש בכלי הזה כדי ליצור מציאות- להגיד את הדברים שאנחנו מבקשים ובכך לברוא את קיומם.
שנדע להשתמש בכלי הזה כדי להעניק טוב- מילה טובה יכולה ליצור אושר, תפילה יכולה לשנות את המציאות.
כדאי שנעבוד על עצמינו להעיר את המודעות ולבחון את עצמינו בשניה לפני שאנחנו מוציאים מילה מהפה - אם המילה לא תיצור מציאות שלילית,
אם המילה לא תפגע באחר.
לשון הרע, רכילות, הוצאת שם רע, הם דברים שאנחנו עושים כל יום מבלי לשים לב בכלל ... ולמילים האלה יש כוח... והוא מוחשי...
והם יכולות לברוא עולמות ולהחריב עולמות.
כמו שכבר אמר דוד המלך לפני כל-כך הרבה שנים וזה עדיין כל-כך נכון:
"מי האי שחפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב- נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו"
בברכת פסח שמח
אוהבת
אורי
*השיעור מפיו של ר' אסף משה בילר

http://www.movecoaching.net/

בואו אל הסף...

כמו ניגון מתהדהד לי מאתמול שירו של אפולינר המשורר הצרפתי

בואו אל הסף, הוא אמר.
אנו מפחדים, הם אמרו.
בואו אל הסף, הוא אמר.
הם באו,
הוא דחף אותם
והם עפו.

אני כל כך אוהב את השיר הקצר הזה מכיוון שהוא מבטא בצורה מדויקת את החשש מללכת צעד אחד מעבר לפחד, ואז - עד כמה קל זה יהיה אם נגיע לסף ונקפוץ.... כי "מי שקופץ מצוקים, אלוהים מצמיח לו כנפיים"
אותי לקחו חברים ומורים שלי הרבה פעמים אל הסף ודחפו אותי, לפעמים אני עושה את זה לבד לעצמי
ולפעמים אני דוחף אחרים

באהבה
צח
http://www.movecoaching.net/

כל מה שאתה יכול לחלום עליו - אתה יכול להיות

תדמיינו לעצמכם שבכל בוקר כאשר אתם יוצאים מהבית ממתינה לכם לימוזינה עם נהג צמוד.
אתם נכנסים פנימה ואומרים לנהג – "סע".
"לאן?" הוא שואל
"קח אותי למקום שיהיה לי בו כיף" אתם עונים
"כן, אבל לאן?" הוא ממשיך לשאול
ואתם אומרים לו: "סע, אתה כבר תדע לאן".
וכך הנהג, שכל תפקידו לשרת ולרצות אתכם מתחיל לנוע בדרכים מבלי שהוא יודע להיכן אתם באמת רוצים להגיע.
רב האנשים נעים בחיים מבלי שברור להם באמת לאן הם היו רוצים להגיע, הם פשוט נותנים לאירועים לכוון אותם.
משהו קורה – הם מגיבים, ושוב משהו קורה – ושוב מגיבים, וכך הלאה.

המאמן שלי נהג לומר משפט חכם: "אם אתה לא יודע לאן אתה הולך – איך תגיע? לעומת זאת, אם אתה יודע לאן אתה הולך – אין ספק שתגיע!"

כאשר אנחנו מעניקים לחיים שלנו משמעות, נחשפת העוצמה שבנו בפני האחרים, יש לנו סיבה להיות מלאי חיוניות ולהרגיש שאנחנו חיים את החיים בעוצמה.

...והרי זה מה שאנחנו רוצים, לא?....

אוהב

צח

http://www.movecoaching.net/

האביב כבר פה !!!

יצאתי היום עם הכלב שלי לטיול שגרתי בנחל שליד המושב.
השמש זרחה חמימה ונעימה על שמיים כחולים מקושטים במשיכות מכחול לבנות.
הרוח הייתה בדיוק במידה ללטף את הגוף ברפרוף וליצור גלים קטנים בשדות החיטה.
הצהוב לבן של חרציות ומרגניות נאסף לזר פורח בידי.
עליתי על גבעה קטנה, ואין-סוף של שדות ופרדסים ירוקים נפרש לעיניי.
האביב הגיע !!!
נס (זה שמו של הכלב שלי) התרוצץ הלוך חזור, מקפץ לידי, רודף אחרי 20 פרפרים בו זמנית,
שיכור מהתחושה הזאת של המרחב הפתוח.
שיכור מהחופש.
הסתכלתי עליו והבנתי שהוא מבטא בדיוק את מה שאני מרגישה- שיכורה מחופש.
פתחתי את ידי אל השמיים והתחלתי לרקוד ולשיר במלוא הגרון

"I’m free to do what I want any old time"

חובה על כל אדם לצאת לפחות פעם בשבוע (עדיף פעם ביום) אל המרחבים הפתוחים של הטבע
ולהיזכר שהוא חופשי !!!

שיהיה לנו אביב שמח ופורח
אוהבת
אורי
www.movecoaching.net

רשמים מהמדבר...

קודם כל- תמיד יש משהו באנרגיה הזאת של המדבר, בנופים שלו, בעוצמה שלו, בדממה שלו, שמעיר את עמקי נשמתי...
אבל הפעם זה היה בנוסף למשהו שלא עשיתי הרבה זמן... הפעם התווספה ההליכה!! אני מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה לקחתי תרמיל ומקל והתחלתי לצעוד בתוך ואל תוך הטבע... כן, עבר די הרבה זמן... בדרך כלל אני פשוט מגיעה לטבע כדי להיות בו, אבל יש משהו אחר בללכת בו. בממש לתור את הארץ ברגליים...להרגיש את האדמה מתחת לכפות-הרגליים, האבנים, האבק על העור והשיער, לקבל את הירח שזורח מלא ובכל הדרו מעל איזה הר כשאני בדיוק בעצירה ובמנוחה מההליכה הארוכה. להיות ער לצבעים העזים שמשתנים לך מול העיניים בשעות השונות של היום. ללכת עד למחנה הבא, לחנות ללילה עם המדורה והאוהל, ולהמשיך ללכת ביום שאחרי למחנה הבא, וכן הלאה...
הצטרפתי למסע שקורה בימים אלה של קבוצת אנשים מהארץ ומחו"ל שהולכים ביחד את כל שביל ישראל מתוך כוונה לעצור בכל מקום שעוברים בדרך ולתרום לקהילה. אם בנקיון של הטבע, אם בפעילויות קרקס והפעלות יצירה במקומות ישוב ועוד... הפרוייקט כולו מתקיים מכספים שמשקיעים האנשים שהולכים בו ומתרומות ומבוסס על שיתוף, התנדבות, וחיי קהילה. מין פרוייקט אופטימי והזוי של קבוצת אנשים שמנסה להראות שאפשר גם אחרת.
זו היתה לי חוייה מדהימה להצטרף לשבוע למסע נפלא זה ולאנשים היפים האלה. מומלץ בחום.....
כל מי שמעוניין לקבל עוד פרטים על המסע הזה ואפילו להצטרף למסע (אפשר גם לחלקים ממנו) מוזמן להיכנס לאתר שלהם בלינק המצורף
http://www.walkaboutlove.org/he/index.html

זהו... ועכשיו אני חזרה בשגרה, והתחושה העיקרית שמלווה את החזרה הזאת זו תחושה שאין לי מספיק זמן.... פתאום אני עומדת מול כל הדברים הרבים שאני צריכה לעשות ואני מרגישה שהיום קצר לי...ושאני לא מספיקה....
אז אני צריכה כל כמה רגעים לעצור, ולהזכיר לעצמי שהאורך של היום פה והאורך של היום במדבר, זה בדיוק אותו דבר...זה בדיוק אותו פרק זמן... מה שמשתנה זה רק היחס שלנו אל הזמן הזה....
אז בואו ניקח ת'זמן....
אוהבת
אורי
www.movecoaching.net

התרגשות כפולה

להתחלות יש מומנטום חזק שכדאי לנצל אותו....
כך שמצאתי את עצמי מקים בשבוע האחרון, במקביל לבלוג זה, בלוג נוסף לאהבה אחרת שלי בחיים - לאשתי לעתיד.
הקמנו במשותף בלוג לחתונה שלנו הקרבה ובאה (עוד שלושה חודשים...)
וההתרגשות גדולה, וכמו שכתבתי בכותרת - התרגשות כפולה.
אתם מוזמנים לבקר.... http://www.zachandliad.blogspot.com/

לפעמים אני שואל את עצמי - "מאיפה יהיה לי זמן גם לזה וגם לזה וגם לזה..."
ואז אני נזכר במשפט של אדם חכם שפעם אמר לי - "ככל שנהיים יותר עסוקים אז נהיה פתאום יותר זמן !!"
וזה נכון.
כי כשעסוקים במשהו שאוהבים (חשוב מאוד שזה יהיה משהו שאוהבים) - אז המח מתחדד ונהיה מפוקס מאוד ואז כל ההתנהלות באה ממקום של התרגשות והתלהבות ואז באופן טבעי אנחנו נהיים יותר אפקטיבים.
וזה הסוד.

אז שיהיה שבוע טוב
ולחיי התחלות חדשות
אוהב,
צח
www.movecoaching.net

חזרה לבבילון...

שלום לכולם
חזרתי משבוע של מסע אמיתי במדבר.
מלאת חוויות, רשמים ומחשבות
אני צריכה לעכל קצת את הדברים, לעכל את החזרה למציאות האחרת
ואז אשתף אתכם ואפרסם קצת מהדברים שעלו...
הרבה אהבה...
אורי
www.movecoaching.net

סימנים מהיקום...

השבוע אחד ממקומות העבודה שלי סיים את העבודה איתי...כן,כן...המיתון מגיע אל כולנו...
לאחר התגובה הראשונה של המחנק, ושל המה...והאיך...והאבל....לקחתי נשימה עמוקה, ופתאום הבנתי שזה פשוט מדהים ונפלא האופן בו היקום קשוב אלינו. שברגע שאני משחררת אנרגיה מסויימת לעולם- העולם מתגייס ומזמן לי בדיוק את מה שאני צריכה. אז בדיוק כאשר עשיתי את הצעד הראשון להגשמת החלום שלי והתחלתי להתכוונן אל העיסוק שבאמת מעניין אותי לעסוק בו- המקום בו עבדתי מתוך אילוצים זמניים של פרנסה ושל "בנתיים" שחרר אותי כדי שאוכל להפנות את האנרגיה שלי לעיקר. כדי שאוכל לפנות מקום בתוכי להכיל את מה שקורה ולהיות נוכחת באמת.
לאורך כל חיינו הסימנים של היקום מלווים אותנו, היקום מעניק לנו בדיוק את מה שאנחנו זקוקים לו באותו הרגע. ובכל-זאת, בכל פעם שזה קורה- אני מתרגשת מחדש...
שיהיה לכולנו שבוע נפלא...
אוהבת אורי
www.movecoaching.net

יש לנו אתר חדש !!

........... יה !!! .......
אחרי שעות ארוכות מול המסך אנו חונכים בשמחה רבה את האתר החדש של המרכז.
באתר יופיע מידע עלינו, על הסדנאות, מועדים, קישורים ועוד ועוד.
אתם מוזמנים להכנס ולתת תגובות חיוביות (-:

אז שימו לב - יש בלוג
ועכשיו גם יש אתר !
הכתובת - www.movecoaching.net

אורי וצח

פגישה חשובה

אתמול התקיימה פגישה חשובה ואולי אפילו הסטורית בתולדות המרכז לאימון בתנועה
הרי אנחנו מאמינים ביצירת מציאות, וגם המרכז הזה הוא יצירה של מציאות, ואין כמו קביעת מועדים של הסדנאות הקרובות כדי לקבוע עובדה - המרכז יוצא לדרך !!

אז יש תאריכים לארבעה סופי שבוע. המועד הראשון הוא אוטוטו - 3/4/09
התרגשות...

לו"ז מסודר עוד נפרסם וגם מקום.
בינתיים אתם מוזמנים להגיב ולחוות דעות, רעיונות וכל מה שמרגיש לכם נכון

אוהבים
אורי וצח

פתיחת המרכז לאימון בתנועה

המרכז לאימון בתנועה יוצא לדרך... עם כל ההתרגשות, החששות, התקוות, הציפיות והתהיות שקיימים כאשר יוצאים לדרך חדשה.
יש לנו חלום, להגיע לאנשים ולגעת בהם... לעזור להם לעשות שינוי, אפילו קטן, בחיים שלהם. להעזר בכלי הזמין והאלמנטרי ביותר כדי לעשות שינוי זה- הגוף שלנו... התנועה...
הכל כל הזמן בתנועה- כדור הארץ זז, אנחנו זזים ללא הפסקה, הרים זזים... למה לא להשתמש בתנועה הזאת כדי להתקדם קדימה בחיינו ?!
אנחנו שני אנשים שהתנועה שינתה את חייהם... היינו רוצים לחלוק שינוי זה עם עוד אנשים... ומתוך כך הקמנו את "המרכז לאימון בתנועה"

אנחנו רוצים להזמין אתכם להיות חלק מהתהוות הדרך.
אנו פותחים בפיילוט של סדרת סדנאות שמהוות ביחד תהליך מלא של אמון בתנועה. מאחר וזהו פיילוט- ניתן להשתתף בכל הסדנאות או רק בחלקם, ועלות הסדנאות הוא סמלי.